ראשית, לחות סביבתית.
יותר מדי מים יגרום לתגובות שליליות של חומרים פעילים חיוביים ושליליים, יהרוס את המבנים שלהם, ולאחר מכן יסכן את מערכת הדם. בנוסף, יותר מדי מים מזיק גם לממברנת SEI. עם זאת, למרות שקשה להסיר יסודות קורט במים, מי יסודות קורט יכולים להבטיח את המאפיינים של תאי סוללת ליתיום במידה מסוימת.
שנית, דחיסה חיובית ושלילית.
קומפקטיות חיובית ושלילית גבוהה יכולה לשפר את האנרגיה הספציפית של תאי סוללת ליתיום, אך גם להפחית את מאפייני מערכת המחזור של חומרי גלם במידה מסוימת. על פי ניתוח התיאוריה הבסיסית, ככל שהקומפקטיות גבוהה יותר, כך גדל הנזק למבנה של חומרי הגלם, ומבנה חומרי הגלם הוא גם הערובה הבסיסית ליישום של מערכת למחזור סוללות ליתיום.
שלישית, מבחן סיבה אובייקטיבית.
גורמים חיצוניים כגון קצב טעינת הסוללה, מתח ניתוק, זרם ניתוק טעינת הסוללה, טעינת יתר ואובדן חשמל במהלך זיהוי, טמפרטורת חדר הזיהוי, הפסקה פתאומית במהלך זיהוי, התנגדות פנימית למגע בין מקרה הבדיקה לתא סוללת הליתיום וכו'. יסכן פחות או יותר את תוצאות הבדיקה התפקודית של מערכת הדם.
רביעית, יש יותר מדי שלבים שליליים.
בנוסף לנפח הראשון (המשני) הבלתי הפיך והצפיפות היחסית הגבוהה של הציפוי בגלל יותר מדי רמות שליליות, בהתחשב בפגיעה במאפייני מערכת המחזור, מקובל שהגרפיט השלילי בעל הטוהר הגבוה הופך ל"חלש נקודה" בכל התהליך של מערכת המחזור עבור סוללת הליתיום קובלט בתוספת תוכנת מערכת הגרפיט בטוהר גבוה. אם הרמות השליליות גדולות מדי ואינן מספקות, סביר מאוד שסוללת הליתיום לא ביצעה משקעי ליתיום מול המערכת המסתחררת, אבל לאחר אינספור פעמים של מערכת המחזור, המבנה האופטי החיובי עבר שינוי גדול, כך שאי אפשר לקבל לחלוטין את פוספט הליתיום ברזל המיוצר בשלב החיובי, ולאחר מכן לבצע משקעי ליתיום, וכתוצאה מכך הפחתת נפח מוקדם מדי.

